רש"י על תמורה ז׳ א:י״ג

13 נמנו וגמרו - משמע שדקדקו ולא מצאו יותר. ואם איתא דעל ידי תמורה מישתעי:

14 שית הויין דהא - איכא לאו דלא ימיר:

15 אלא מאי בבעל מום מעיקרו - ועל ידי הקדש אמאי לקי הא לא חיילא עליה קדושת מזבח כלל דדיקלא בעלמא הוא ולא אקדשיה אלא לדמי: